החלטה בתיק ת"א 52930-11-10

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה"). 

רקע בקצרה:

המשיבה - חברה העוסקת במימון הלוואות ושירותי ניכיון שיקים - הגישה ביום 28.11.2010 תביעה כספית כנגד המבקש וכנגד שבעה נתבעים נוספים, בסך כולל של 176,911 ש"ח.

ביום 6.2.2011 ניתן פסק דין חלקי כנגד המבקש בהעדר הגנה מטעמו, על ידי כב' הרשמת לימור רייך בבית משפט השלום בהרצליה.

ביום 17.3.2011 הגישה המשיבה בקשה לתיקון פסק הדין שניתן, על דרך תיקון סכום החוב וביום 21.3.2011 ניתן פסק דין מתוקן כנגד המבקש, על ידי כב' הרשמת ענת דבי.

ביום 19.5.2011 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין החלקי שניתן כנגדו.

נימוקי הבקשה:

1.         לטענת המבקש, מספר חודשים לפני הגשת הבקשה הגיע מכתב רשום על שמו לכתובת מגוריה של אמו, בה אינו מתגורר מזה מספר שנים ואמו לא יידעה אותו בדבר המכתב אשר התקבל.

2.         ביום 24.4.2011 קיבל מכתב רשום לכתובת מקום עבודתו, לפיו ניתן כנגדו פסק דין, ללא נוכחותו, על סך של 33,429 ש"ח בתוספת הוצאות.

3.         לטענתו, השיקים בגינם נתבע על ידי המשיבה, זויפו על ידי מר אלקריף, נתבע אחר בתיק דנן, או על ידי מישהו מטעמו, מאחר ובמועדים הרלבנטיים פנקסי השיקים של המבקש היו ברשותו של מר אלקריף והוא השתמש בהם ללא ידיעתו של המבקש.

4.         לטענת המבקש, החתימה המופיעה על השיקים נשוא התביעה והנחזית להיות חתימתו, כלל אינה חתימתו וכי בקשותיו ממר אלקריף להשיב לו את יתר השיקים המוחזקים ברשותו והשייכים למבקש, לא נענו.

            משכך, עותר המבקש לביטול פסק הדין החלקי אשר ניתן כנגדו ולאפשר לו להציג את גרסתו.

תגובת המשיבה:

5.         לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר והוגשה לאחר המועד  להגשת בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). פרק הזמן הקבוע בתקנה זו להגשת בקשת ביטול הינו 30 ימים מעת קבלת ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. בענייננו, פסק הדין הומצא כדין למבקש ביום 27.2.2011 (צורף אישור מסירה) בעוד הבקשה לביטול הוגשה באיחור של למעלה מחודש ימים.

            פסק הדין נשלח לכתובת בית העסק של המבקש, אשר אישר כי ביום 24.4.2011 קיבל מכתב רשום למקום עבודתו ומשכך פסק הדין הומצא למבקש כדין והוא לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק איחור בהגשת הבקשה.

6.         בבקשתו מודה המבקש כי כתב התביעה נשלח לכתובת אשר ברח' רבי עקיבא 5 בנהריה וכתובת זו הינה כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. על כן כתב התביעה נמסר כדין למבקש ביום 26.12.2011, ברם הוא לא הגיש כתב הגנה, בהתאם למועדים הקבועים בתקנות סד"א.

7.         לעניין סיכוי ההצלחה של הגנת המבקש, הרי שכל אשר המבקש טוען בבקשה הינה טענת זיוף שיקים על ידי מר אלקריף, מבלי לציין האם מדובר בנתבע 1 או בנתבע 2 ומבלי לציין באלו פנקסי שיקים מדובר והאם הוגשה תלונה במשטרה בגין זיוף השיקים, כנטען. מכאן, כי המדובר בטענות בעלמא, אשר אינן נתמכות כלל בראיות.

            משכך, טוענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה: